ה־13 בנובמבר הקרוב עומד להיות תאריך מעניין במיוחד בלוח מוקדמות מונדיאל 2026, שכן המשחק בין מולדובה לאיטליה יכול להשליך על גורמת ההעפלה והמוראל של שתי הנבחרות. מבחינת איטליה זה מבחן חובה — נבחרת בכוח ובמסורת שדורשת ניצחון, כדי לשמור על סיכוי להתקדם כרמטית. מבחינת מולדובה — זה לא סתם עוד מפגש בין “גדולים”, אלא אפשרות להצגת נשק מוחצן, לרגע של תהילה, או לפחות להציג עמידות מול גיבור מתיימר. במוקדמות, לכל תוצאה יש השלכות — ניצחון מגדיל את האמון, הפסד מחייב תיקונים לכשיגיעו המשחקים הקשים — והמשחק הזה מביא איתו גם אלמנט פסיכולוגי: האם הנבחרת החלשה תרים את ראשה בעיניים מול ענק, והאם הענק יחטא שוב?
מולדובה – מאבק ההישרדות והיצירתיות התקפית
מולדובה מגיעה למשחק הזה כרגליים על הקרקע. הנבחרת אינה נחשבת למועמדת ברורה, היא נאבקת במהלך מוקדמות בכל משחק על כבוד, נוכחות, ולעתים מול יריבים לא־חזקים יותר — היא מצויה במציאות של נתק בין שאיפות להיות תחרותית לבין ההתמודדות היומיומית עם הגמגום ביכולות ובמשאבים. בשלב זה מאמן הנבחרת הוא ליליאן פופסקו, שנכנס לתפקיד בספטמבר 2025.
הקולבלנס של הקבוצה הוא שחקן ההתקפה איג'ן ניקולאסקו – הכובש המוביל של הנבחרת – אשר נושא על גביו הרבה מאמץ להיות מקור סיוע בהתקפה מול יריבות חזקות. שחקן נוסף בולט הוא המגן־קשר מיכאיל קאימקוב, שמנסה לחבר בין קו ההגנה לקו הקישור, ולוודא שהמעברים לא יקרסו על גבול האמצעית.
מולדובה נוקטת באופי משחק פתוח יחסית — היא נוטה לנסות לפרוץ דרך המהירות האישית, לנצל מרווחים ולהעמיד תזוזות מהירות בקו ההתקפה, גם אם זה מלווה בסיכון הגנתי. היא לא יכולה להרשות לעצמה לשחק על שליטה מוחלטת בקו האמצע מול יריבה כמו איטליה, כי הסיכוי לאבד את הכדור גבוה. לכן – אופי הגישה שלה הוא "להפתיע, לזרז, לנצל רגעים" יותר מאשר "למשול".
בחוזקות של מולדובה אפשר למנות מצביות – כשהם במצבי התקפה הם יכולים להיות מסוכנים במיוחד מול היריבה שלא מתמקדת בכם. כמו כן – רוח לחימה, הרצון להוכיח ולתת פייט – אלו תכונות שלא תמיד מודדות בנתונים. בחולשות ניכרות – עומק ספסל נמוך, פגיעות טקטית במצבים של לחץ מתמשך, קשיים בקביעות באיזורים הגבוהים, ובעיקר – כשהאויב מצליח לשלוט בכדור לאורך זמן, לחץ ועייפות עלולים לקרוע את ההגנה שלהם.
איטליה – מסורת, שוער ענק ונחישות מחודשת
איטליה מגיעה למשחק הזה במעמד של פייבוריטית, אך תחת לחצים. הנבחרת נמצאת בתקופה של מעבר – המאמן הנוכחי הוא גנארו גטוסו, שמונה לתפקיד לאחר פיטוריו של לוצ’נו ספאלטי. גטוסו נושא אותו אידיאל של “החזרה ללחימה, לאגרוף” – לאפשר לנבחרת להרגיש שהיא שוב משפחה עם אופי תחרותי. באשר לשחקנים – אחד המפתחות הוא הגנת הנבחרת והשוער הענק ג’אנלואיג’י דונארומה, שמסוגל לבלום מצבים קשים ודורש כבוד מול כל סוג של ניסיון התקפי. בקו ההתקפה, גטוסו מתכנן לשלב את מתאו רטג’ואי בגבהים, לצד ג’יאקומו רספאדוריאי אם דרושות אפשרויות תנועה מהירה מעבר.
סגנון המשחק של איטליה הוא יותר זה של שליטה, שליטה בקצב, ניהול המשחק, ניצול יתרונות טכניים וחלוקת עומסים מתוכננת. היא תנסה להכריע את המשחק דרך מרכז המגרש, משחק תפיסתי בין הקשרים, עבודה רבה בלי הכדור, נאמנות לקווים ולמרווחים. כשהיא מצליחה לשלוט באיזור האמצע — יש לה סיכוי גדול לפרוץ דרך נקודות תורפה של היריבה.
חוזקותיה של איטליה מורכבות ממעמד טקטי מתקדם, עומק שחקנים ברמה גבוהה, ניסיון במפגשים בינלאומיים, ותשתיות אימון וטכנולוגיה שמאפשרות התאוששות וטיפוח. חולשות אפשר לראות בלחצים עצביים במצבים קריטיים, פציעות או עייפות בשחקני מפתח, וסיכון נגד־מתקפות של היריב אם היא תתפתה להתפרש קדימה יותר מדי.
התמודדות מרכזי השדה, משחק מוחות ותרחישים – צפייה בטקטיקה המתפתחת
כאן מתרחשת המלחמה האמיתית. מרכז השדה, האינטראקציה בין הקבוצות, ההופעות בדואיליות — זה המקום בו נידרש לראות מי מבין טוב יותר את יריבו. איטליה תרצה לשלוט בקו האמצע – לשלוט בקטרולים, במשחק מעבר, בלחץ קבוע ולכבוש אחיזה באיזור הסימטרי המרכזי. מולדובה תנסה להפריע, להציב חוסר יציבות, לזרוק נגיעות מהירות, לעבור בקישור לפעמים לא מסורתי, לנצל פתיחות באגפים כדי להפתיע.
משחק מוחות יתחיל כבר בצורת המשחק: האם איטליה תשחק בגישה שמרנית עם שליטה זהירה, או תנסה להכריע מוקדם? מולדובה תיקח סיכון – להיפתח – רק אם מצאה נקודת תורפה במרכז או בהגנה האיטלקית. האיום הגדול של מולדובה הוא בהפתעה במתפרצות – כדור עומק לגזרה שמאחורי הקו האחורי של איטליה, או הפצצה כנגד שחקני כנף חלשים בהגנה. אם איטליה לא תשכיל ליישם לחץ מבוקר, מולדובה עשויה להפתיע.
במצבים של קצב גבוה, מרוצי נבחרות – היתרון בצד של איטליה: עומק שחקנים, חילופים שמרפסים רענון. אם המשחק יתארך, מולדובה תתקשה לשמור על קצב ולהחזיק בלחץ. במצבים של הגנתית מוחלטת – איטליה תיאלץ לפרוץ את חומת היריבה, מה שיכול לפתוח מרווחים.
תרחישים: אם איטליה פתחה חזק ותבקיע מוקדם – הצד המנצח נוטה להיות ברור. אם מולדובה תחזיק 0–0 במחצית ותעבור לעובר התקפי-מחוספס במחצית השנייה – יופעל לחץ חזק על איטליה, הסיכוי לפריצה בתוספת זמן קיים. אם המשחק נשאר שקול, קרב הדקות האחרונות יהיה קריטי: איזו נבחרת תשמר כח רענון, איזו תבצע החלטה נכונה במתפרצת, איזו תיקח את הסיכון הנבון.
הדינמיקה בין סגנונות – מולדובה כקבוצה שמנסה לכפות רגעים, ואיטליה כקבוצה שמנסה לכונן יציבות – היא קרב בין ברקים לבין סדירות. מי שידע לנתק את הקצב של היריב, לפרוץ לוגית, ולשמור על קור רוח – ינצח.
אז מי תנצח?
אם איטליה תצא למשחק בריאה, ממוקדת, עם שליטה בקישור וללא תקלות טובות – היא נראית כמי שתגשים את הציפייה ותשיג ניצחון לא קשה במיוחד. אם מולדובה תצליח להפתיע פתיחה מהירה, להטעות בהתקפה מהירה, ותמנע את איטליה משליטה מוחלטת – ייתכן תוצאה קרובה.
אבל במבט כולל, האיזון נוטה לצד איטליה: הנבחרת החזקה יותר, עם עומק, עם ניסיון, עם יכולת ניהול משחק – לה היא עדיפות ברורה. לכן ההערכה הכללית היא שניצחון איטליה הוא התוצאה הסבירה ביותר. אך אם יתפתח משחק פתוח ופריכתי — מולדובה עלולה להפתיע ולחטוף תוצאה – במיוחד אם האיטלקים יעשו טעות.
לכן – איטליה כנראה תנצח, אך מולדובה יכולה לתת פייט מפתיע, אם תנצל רגעים מסוכנים ותשמור על ריכוז מרשים לאורך 90 דקות.
