המשחק בין אנגליה לסרביה ב־13 בנובמבר 2025 עומד במרכז תשומת הלב של אוהדי הכדורגל האירופי, שכן הוא חלק מתמונת גבעת הקרב על ההעפלה למונדיאל 2026. לקבוצות הללו, כמו לרבות אחרות ביבשת, מוקדמות המונדיאל מהוות מבחן מורכב של עומס, שליטה בקבוצות בינוניות ולחץ ברגעים מכריעים. מכיוון שאנגליה כבר מציגה יציבות וחוזקה בימים אלה, וסרביה חווה סערה בניהול הנבחרת, המשחק מקבל חשיבות כפולה: לא רק נקודות בטבלה, אלא גם אמירה – מי שינצל את המומנטום, יוכל לשלוט על גורלי הקבוצה במהלך הסיבוב האחרון של המוקדמות.
גם ההיסטוריה האחרונה בין הקבוצות משחקת תפקיד. במפגש הקודם שנערך בסרביה, אנגליה חגגה ניצחון מוחץ 0-5, מה שהפך את הסרבים למי שצריכים להתגבר על תסמונת פסיכולוגית. מהצד השני, סרביה לא תרצה להישבר פעמיים ברציפות מול יריבה שמחזיקה דומיננטיות ברגעים מכריעים.
בכל הקשור למארג האינטליגנציה הטקטית, בהתמודדות שכזו מפגש בין סגנונות מובנה לבין גמישות הוא קריטי. ולכן נבחן קודם כל את כל קבוצה – מעל הקווים, עם שמות ומאפיינים – ורק אז נצלול אל לב הניתוח המשותף, שם המשחק האמיתי ייקבע.
אנגליה – קבוצה מאורגנת, דומיננטית ובטוחה
בימים אלה אנגליה נראית כמו יחידה מאורגנת היטב, עם מאמן (תומאס טוכל) שמוביל אותה בגישה חד משמעית של שליטה בכדור, לחץ גבוה ותנועה מתואמת. במוקדמות הנוכחיות היא שמרה על מאזן מדהים – לא ספגה אף שער, והביסה את סרביה 0-5 כבר במפגש הקודם.
בפרונט ההתקפה, הרכב עם כוכבים כמו הארי קיין – שחקן בשלים שמבין את המשחק, יודע לנצל מצבים נייחים ובהתקפות־מתפרצות. בקו ההגנה צצים שמות כמו מרק ג’יהי (שכבש במשחק הקודם) שהיה יציב ומקצוען, לצד אזרי קונסה ששימש כבורג יסודי בהגנה. בקישור, דקלן רייס תופס מקום מרכזי ביצירת הקישור בין ההגנה להתקפה, עם שליטה בקצב ובקריאת הסיטואציות.
הגישה של אנגליה היא לא סתם התקפה־הפתיחה או רק שימור יתרון: היא שואפת לשלוט בזירת המשחק, להכריח את יריביה להשתנות ולהגיע אליהם. החוזקות הכוללות שלה הן עומק הסגל, ההבנה הטקטית של שחקניה, היכולת להריץ תנועות מתוזמנות ולפגוע ברגעי מפתח.
עם זאת גם לה יש חולשות: במצבים שבהם היריב מצליח לעצור את הקישור, לפגוע בקווי התחבורה או להכריח את אנגליה לשחק על מחצית אחת – זה יכול להתיש אותה. גם שחקנים צעירים יחסית או כאלה שאינם בכושר מבטיחים עשויים להתבלט לרעה ברגעי לחץ, ובגלל שהתוכנית תמיד נבנית סביב שליטה בכדור, כל שיבוש בקצב – נגיד דרך סגירה חכמה או שימוש במהירות – עלול לדרוך על הפצע ולהפתיע.
סרביה – נבחרת עם אופי לחימה, אבל תחת סערה
סרביה מגיעה למפגש הזה עם תחושת לחץ מורכבת: מצד אחד היא ידועה כנבחרת עם קבוצה מעולה פיזית, לחימה בתודעת הקרב, אדנברים חזקים וזהות קשה לשבירה; מצד שני, המדינה חווה זעזוע לאחר שפרגן מאמן הנבחרת דרגן סטויקוביץ’ הודיע על התפטרותו בעקבות תוצאות כואבות, ביניהן התבוסה לאנגליה.
בסגל, השם הבולט הוא אלכסנדר מיטרוביץ’, החלוץ הוותיק שמייצג איום תמידי מול השער. הוא יודע לנצל את הניסיון שלו, לבצע תנועה חכמה, לחזות פתיחת מרווחים ולגרור מגינים. סביבו ייתכן שיימצאו גם שחקני אגף עם מהירות, שינסו לשבור את ההגנה האנגלית במתפרצות מתפרצות, או שחקני קישור שמנסים שוב ושוב לחדור את הקו.
הקבוצה האופיינית של סרביה משחקת מתוך לחימה, עקשנות והקרבה – היא תרבה לנסות לשבור מרכז שדה דרך לחץ, לחתוך שחקנים עם גישה אינטנסיבית, לעיתים אפילו ברגעים קשים. היתרון שלה הוא שזהות ברורה: היא לא תתבצר לשמר אלא תחפש לצאת לגיחות, תנסו לנצל טעויות של היריב – למשל בבלבול קווי או במצבים של ריכוז.
אך החולשות כאן ניכרות: אם סרביה תפתח דלתות למרכז ההתקפה האנגלית, היא עלולה להיפרץ – היעדר תיאום אחרי ההפלה של המאמן עשוי לפגוע במבנה הטקטי, ובמצבים בהם אנגליה תשלוט בקצב ובכדור – סרביה עלולה להימצא תמיד במרדף. עוד נקודה: עומס פסיכולוגי – להפסיד שוב 0-5 מול אותה יריבה – עלול להוריד מורל.
אינטראקציה טקטית: קרב מרכז שדה, עומס על אגפים ומלחמה מנטלית
כאן מתחיל הקסם של המשחק – באיזון הדק בין שתי הקבוצות שמייצגות סגנונות שונים. אנגליה תנסה לשלוט במרכז השדה, לשלוח כדורים מדויקים, ליצור עומסים על הקווים ולכבוש מצבים נייחים; סרביה תשאף לעצור את הקישור, לחתוך את המעברים, ולנסות להגיע להתקפות מתפרצות מהירות.
בקרב מרכז השדה צפוי להיות קריטי: אם דקלן רייס ואחרים יצליחו להחזיק את ההיגוי ולשחרר כדורים מדויקים לשחקני קו, אנגליה תראה כיצד סרביה נסגרת ופגעה שוב ושוב. אם מצד שני סרביה תצליח להקשות על המעברים, לחסום את הקשרים המשניים, להשקיע שחקני לחץ על המצטרפים – היא תכשיל את אנגליה ותכריח אותה ללכת בצדדים.
אגפים יהיו זירת קרבות בגובה: אנגליה תשלח וינגרים ומהלכים מהקו – כמו מה שעשה נוני מדוּקה במשחק הקודם – כדי לנסוע מאחור ולפתוח חדרים. סרביה תנסה לחפות על הקווים עם חדירה לרחבה, ניגוחי רוחב או עיוות הכיוון. אם האנגלים יצליחו לחתוך את הניגודים האלה, הם יקבלו שטחים ובקרעים.
דרך המצבים הנייחים – קרנות, בעיטות חופשיות – תתפתח קרקעית נוספת. אנגליה כבר ניצלה זאת במשחק הקודם (כשהכדור של רייס הפנה לקאן ופתח את המהפך). סרביה תצטרך להקפיד על סימון ותרגול קפדני של מרחבים באזורים הקריטיים – כפילות סימון, מניעת בלבול במרכז הרחבה – כדי לא להיפגע שוב.
מה קורה אם סרביה תפתח בגישה שמרנית? אנגליה תיאלץ לפרוץ דרך קווים צרים, כולל מעבר לקישור אחורי. כאן היכולת של האנגלים ללחוץ, לסחוף ולשחק בטיפולים מהירים תבוא לידי ביטוי. אם סרביה תעז יותר – המשחק יתפתח להיות משמעותי פתוח, והריסות יהפכו לשדה פתוח, שבו אנגליה עם עומק סגל – יכולה להפליא.
דן נוסף הוא דילמות חילוף: מאמן חדש בסרביה ייאלץ לבחור איזו גישה לקחת – להילחם או לשמר על ציון פחות רעיל. באנגליה, טוכל יוכל להביא רענון, שינויים בקישור או התקפה כדי לפגוע בשדה אם הרעיונות הראשוניים לא יצליחו.
בתרחיש שבו סרביה תפתיע ותפתח ברגעי החמצה, יכולה לנצל את אנגליה ביציאות – זה התרחיש שבו כוכבים מסוג מיטרוביץ’ יכולים לעשות נזק. אך באופן כללי, אם המשחק ישמר נאמן לתחושת השליטה של אנגליה ומבנה ההגנה של סרביה יישחק מוקשה מדי, האנגלים ינצחו בנתח שנתי ולא מוחץ – סיכוי של 1-2 שערים גם סביר.
אז מי תנצח?
אם אנגליה תגיע מוכנה – עם שליטה בקישור, יציאה לקווים, ניצול מצבים נייחים ואנחנו מניחים שסגל הכוכבים שלה בריא – היא תנצח. אם סרביה תצליח להטיל מאורע בלחץ, להפחית טעויות, ולמנוע זליגות במרכז – אולי נשיג הפתעה צנועה.
באם סרביה תשחק חכם, תשמור על יציבות בקו האחורי ותנסה לפגוע במתפרצות, היא עלולה לגרום למצוקה. אבל המגמות הנוכחיות – עם אנגליה שמעכבת אף שער ורושמת ניצחונות חזקים – מציבות אותה כקבוצה עם סיכוי גבוה יותר לניצחון.
בהערכה כללית אני נוטה לומר: אנגליה היא המועמדת לניצחון. היא מגיעה עם יציבות, דומיננטיות, עומק סגל וביטחון פסיכולוגי לאחר התוצאה הגדולה בסרביה. עם זאת, סרביה לא נבחרת שנפרצת בקלות – עם אופי לחימה ויכולת פתיחה מהירה – והיא עלולה להפתיע אם תנצל את הרגעים הקטנים של חולשה מצד היריב.
אם אנגליה תשלוט בקצב, תפגע במצבים נייחים ותשמר את ארגון הקבוצה – היא תנצח בהפרש מתון. אם סרביה תצליח להשבית את המרכז ולספוג פחות – עשוי להיות משחק צמוד עד הסוף. אבל המאזן נוטה לטובת האנגלים.
