ב־13 בנובמבר תתייצב נבחרת אזרבייג'ן מול איסלנד למשחק שעשוי להשפיע באופן ישיר על התמונה הרחבה של מוקדמות מונדיאל 2026. שתי הנבחרות אולי לא משתייכות לטופ האירופי, אבל שתיהן מחזיקות בסיפורים מרתקים של התפתחות, עקשנות, ואמונה בכך שגם מי שלא נולד ענק יכול לשבש את הסדר הקבוע. זה בדיוק מסוג המשחקים שבהם כל מהלך קטן יכול לשנות לא רק את התוצאה, אלא גם את הכיוון של מסע שלם.
אזרבייג'ן – בין תקווה למציאות
לנבחרת אזרבייג'ן יש אולי את אחת המשימות הקשות ביותר באירופה: לנסות להפוך קבוצה מוכשרת אך לא מאורגנת מספיק לנבחרת שמתחרה באמת. הקהל המקומי, שמילא בשנים האחרונות את איצטדיון באקו גם ברגעים פחות מזהירים, עדיין מאמין שנבחרתו יכולה לייצר הפתעות. לא מעט משחקים אחרונים רמזו על שיפור מסוים, בעיקר בחלק ההתקפי. כשהנבחרת מצליחה להחזיק בכדור במרכז המגרש, היא יודעת לייצר מצבים, אך הבעיה האמיתית נותרה בעמידה ההגנתית ובמעברים בין שלב לשלב.
האזרבייג'נים נראים טוב יותר כשהם משחקים בבית, שם הם מקבלים ביטחון מהקהל ומעיזים יותר קדימה. עם זאת, הנטייה הטבעית שלהם להיסוג עמוק מדי אחרי ספיגה יוצרת בעיות. ברגע שהם נסגרים בתוך הרחבה, קשה להם מאוד להשתחרר. המפתח מבחינתם יהיה לשמור על קור רוח גם אם המשחק ייפתח בלחץ איסלנדי. כל עוד הם יעמדו נכון וידעו לצאת קדימה במהירות, הם יכולים להיות מסוכנים.
שמות כמו אמין מוחמדוב ורמיז עזיזוב, שהראו ניצוצות במשחקים האחרונים, יכולים להיות ההבדל בין הפסד נוסף לבין נקודת תפנית. אזרבייג'ן לא תוכל להרשות לעצמה משחק מבולגן; היא צריכה משמעת, סבלנות, וניצול הזדמנויות נדיר ברמה הזו של טורניר מוקדמות.
איסלנד – עוצמה, ניסיון ורוח לחימה
הנבחרת האיסלנדית חוותה עשור שלם שבו הפכה מתופעה רומנטית לסמל של יציבות. אחרי הזכייה באהדת העולם ביורו 2016, הגיעה תקופה של דעיכה קלה, אך עכשיו שוב נראה שהם מתכנסים חזרה לתוך דמותם המקורית – ממושמעים, פיזיים, ומלאי אמונה ביכולת להפוך כל משחק לקרב עד השריקה האחרונה.
איסלנד מביאה איתה כוח פיזי אדיר, במיוחד במרכז המגרש ובכדורים נייחים. היא לא בהכרח הנבחרת הכי טכנית באירופה, אבל היא יודעת איך להכאיב ליריבה בדיוק ברגע הנכון. כשהיא מצליחה להכתיב את הקצב ולשמור על מבנה צפוף, קשה מאוד לפרוץ אותה. השוער שלה, בדרך כלל בין היציבים באירופה, מוסיף תחושת ביטחון שמאפשרת לקבוצה לקחת סיכונים במרכז.
הבעיה של איסלנד מתחילה כשהיא נדרשת ליזום מול יריבה סגורה. ברגע שהכדור עובר אצלה זמן רב מדי, הקצב נחלש והחדות נעלמת. לכן, מאמן הנבחרת צפוי לדחוף את שחקניו לפתוח את המשחק בלחץ גבוה, לנסות להשיג שער מוקדם, ולגרום לאזרבייג'ן לרדוף אחריהם – תרחיש שמשרת היטב את הסגנון האיסלנדי.
הקרב על מרכז המגרש – איפה יוכרע המשחק
זה לא עוד מפגש בין שתי נבחרות מהמדרג האמצעי של אירופה, אלא עימות בין שני סגנונות כמעט מנוגדים. איסלנד מביאה איתה גישה פרגמטית, מבוססת על עוצמה פיזית, משמעת טקטית, וניסיון להתמודד עם לחץ. מנגד, אזרבייג'ן תנסה לפרק את המערכת האיסלנדית באמצעות דינמיות, שינויי קצב ואלתור ברגעים הקטנים.
איסלנד צפויה לפתוח את המשחק עם קו הגנה גבוה ולחץ מוקדם על מובילי הכדור של אזרבייג'ן. היא תנסה להכריח את היריבה לשחק לאחור, להרחיק כדורים ארוכים ולוותר על הנעת כדור מסודרת. בשיטה הזו, האיסלנדים יודעים לייצר מצבים מתוך כאוס – כדור חופשי שהורם לרחבה, קרן, או הרחקה לא מדויקת שמסתיימת בטיל מהקו השני. זה הכדורגל שלהם: ישיר, פשוט, אבל יעיל להפליא כשזה עובד.
אזרבייג'ן תנסה לשבור את הדפוס הזה בעזרת מהירות. המאמן שלה יודע שאם ייכנסו למאבקי גוף מול איסלנד, זה ייגמר רע. לכן, הדגש צפוי להיות על מסירות מהירות באזורים צרים, תנועה בלי כדור ופתיחת אגפים. המטרה: לגרום לאיסלנדים לרדוף אחרי הכדור, לא להכתיב את הקצב. כשהמשחק נפתח, אזרבייג'ן מסוגלת לייצר רגעים יפים – בעיקר כששחקניה מקדימים את הלחץ ומשחררים את הכדור מהר יותר ממה שהיריבה מספיקה להגיב.
שני המאמנים יבינו מהר מאוד שהמפתח טמון באמצע. איסלנד תנסה להכניס את הכדור לשחקן המפתח שלה מאחור וליצור התקפות דרך חיתוכים לאמצע, בעוד שאזרבייג'ן תנסה לסגור בדיוק את אותם נתיבים. זו תהיה מלחמת סבלנות, שבה כל שינוי קצב – בין אם מתפרצת פתאומית או כדור עומק אחד מדויק – עלול לשנות הכול.
מעניין יהיה לראות גם את המשחק המנטלי. איסלנד תבוא בתחושת ביטחון, כמעט חובה לנצח. אזרבייג'ן, לעומתה, תשחק בלי לחץ, וזה יכול לשחרר אותה. כשהאיסלנדים מתוסכלים, הם נוטים לאבד ריכוז ולבצע עבירות מיותרות. אם זה יקרה, אזרבייג'ן תנסה להפוך את זה לכלי התקפי – כדור חופשי אחד, טעות אחת, זה כל מה שצריך כדי להפוך ערב רגוע לסיוט איסלנדי.
לא פחות חשוב יהיה עניין הקצב. איסלנד תנסה למשוך את המשחק למגרש פיזי, עם הרבה עצירות וקצב נמוך. אזרבייג'ן תנסה לעשות בדיוק ההפך – משחק פתוח, מעבר מהיר מהגנה להתקפה, שמכריח את האיסלנדים לרדוף אחורה. מי שתשלוט בקצב, תשלוט במשחק. זה מאבק בין סבלנות לבין יצירתיות, בין כוח לבין אינסטינקט.
אז מי תנצח?
אם נניח שכל אחת תשחק את המשחק שהיא רוצה, איסלנד תהיה בעלת יתרון קל. היא נבחרת מאורגנת יותר, עם מבנה ברור והבנה טובה יותר של הרגעים החשובים במשחק. כשהיא מצליחה להוביל, היא כמעט לעולם לא מאבדת את היתרון. אבל המשחק הזה לא צפוי להיות פשוט.
אזרבייג'ן בבית יכולה להיראות אחרת לגמרי. מול הקהל שלה היא נושמת אחרת, רצה יותר, נלחמת על כל כדור. אם היא תצליח לשמור את התוצאה מאוזנת עד אמצע המחצית השנייה, היא תתחיל להאמין – ובאותו רגע, המומנטום עלול להתהפך.
התרחיש הסביר ביותר הוא משחק סגור יחסית, עם מעט מצבים אמיתיים, שבו איסלנד תמצא את הדרך לנצח בזכות ניסיון ועמידות. נניח שהסתברות לניצחון איסלנדי עומדת סביב שישה מתוך עשרה משחקים דומים. תיקו נראה סביר בכשלושה מהם, והפתעה אזרית – אולי באחד. אבל הכדורגל, כמו שאנחנו יודעים, לא עובד על הסתברויות בלבד.
אם איסלנד תכבוש ראשונה, היא כמעט תמיד סוגרת את הסיפור. אם המשחק יישאר מאוזן זמן רב, הסיכוי של אזרבייג'ן להשיג נקודה או אפילו שלוש יגדל מאוד. זה משחק שיכול להסתיים ב-0:1 קטן, אולי אפילו 1:1 מתוח. אך ההיגיון אומר, ולפחות לפי ניתוח היכולות, שאיסלנד מגיעה עם יתרון קל, אולי עדיפות של רמה אחת, בזכות ניסיון, משמעת ועמידות מנטלית.
ועדיין, התחושה סביב המשחק הזה מזכירה את אותם רגעים בכדורגל שבהם הכל מתכנס למשהו בלתי צפוי. אם איסלנד לא תשיג שליטה מוקדמת, ואם אזרבייג'ן תצליח לגרום לקהל שלה להרגיש שמשהו גדול קורה – זה כבר לא יהיה משחק על נייר, אלא קרב רצון. וברגעים כאלה, שום תחזית לא מחזיקה באמת.
