השאלה מי חייב לשאת נשק בשם החברה שהוא חי בה היא אחת השאלות הפתוחות אצלנו, והיא נדונה כאן בעיקר בשני צירים: צדק בחלוקת העול, ויעילות של צבא מקצועי מול צבא גדול.
הספר שאני רוצה להציע כאן אינו מצטרף לאף אחד מן הצירים האלה. הוא כתוב בפירנצה ב-1521, ומה שהוא עושה הוא להעמיד את השאלה על ציר שלישי, שבדיון הישראלי כמעט לא נשמע. ובדיוק מפני שהוא כל כך רחוק, אפשר לקרוא אותו בלי לדעת מראש לאיזה צד הוא מצביע.
מי כתב את זה, ולמה זה רלוונטי
ניקולו מקיאוולי, אותו מקיאוולי, כתב ספר שלם על בניית צבא. "על אמנות המלחמה" יצא לאור בפירנצה באוגוסט 1521, והוא החיבור המדיני היחיד שלו שראה דפוס בחייו. "הנסיך", שבגללו מכירים אותו, יצא רק ב-1532, חמש שנים לאחר מותו.
ומה שמעניין הוא שהוא לא כתב את זה מן הכורסה. ארבע עשרה שנים הוא שימש מזכירה השני של הרפובליקה הפירנצאית, ובדצמבר 1506 אושרה בפירנצה תכניתו להקים חיל מגויסים משלה במקום להמשיך ולהסתמך על קבלנים צבאיים. הוא היה מזכיר הגוף שניהל את החיל הזה, בילה שנתיים בגיוס ובניסוח נהלים, וב-1509 החיל נטל חלק בכיבוש פיזה.
באוגוסט 1512 הוא עמד בפראטו מול צבא ספרדי ואפיפיורי חזק ממנו בהרבה. פראטו הובקעה ונבזזה, הרפובליקה נפלה, והוא הודח ממשרתו ב-7 בנובמבר. את הספר כתב תשע שנים אחרי זה.
הציר השלישי
הטענה המרכזית בספר אינה שחלוקת העול אינה צודקת, ואינה שצבא גדול יעיל מצבא קטן. היא טענה אחרת: שצבא שאינו שלך ייכזב אותך ברגע שבו תזדקק לו, ושזה אינו עניין של מורל אלא של תמריצים.
מקיאוולי מפרק את זה לשלושה חלקים, וכל אחד מהם טיעון שאפשר לבדוק:
נאמנות הולכת אחרי התשלום. מי שלוחם בעבור כסף נאמן למי שמשלם, ולא למקום. אין בכך האשמה, זה פשוט תיאור של מה שהחוזה קובע.
מי שמשלמים לו לפי זמן מרוויח מהתמשכות. זה החלק החד ביותר. מפקד ששכרו נקבע לפי משך השירות מפסיד מהכרעה מהירה, ולכן אין לו אינטרס שהמלחמה תיגמר. מקיאוולי הסיק מכך שקונדוטיירי נמנעים מקרבות מכריעים ועושים מן המלחמה מופע של תמרונים.
וספק שמצליח מדי הוא הסיכון הגדול שלך. חיל שכיר מנצח אינו מוחזק במקומו בדבר מלבד התשלום, ואין מה שמונע ממנו לקחת בעצמו את מה שהוא שומר. פרנצ'סקו ספורצה, שהיה בנו של קבלן צבאי, עשה בדיוק את זה ונעשה דוכס מילאנו ב-1450.
מכאן מקיאוולי מגיע למשפט שהספר זכור בו: הצבא הוא הגג של הבית. בלי גג, כל שאר הסדרים הטובים נרטבים ומתפוררים, מקושטים ככל שיהיו באבני חן ובזהב.
ומה הוא לא אומר
כאן צריך לעצור, מפני שקל להפוך את זה למשל חד צדדי, והספר עצמו אינו מאפשר את זה.
ראשית, הטיעון הנגדי המרכזי נכון, ויש לו ראיה. הטענה שחובבים נחותים מול מקצוענים אינה תיאורטית, והיא מה שקרה בפראטו. החיל שמקיאוולי הקים לא עמד. מי שמביא את הספר כהוכחה לטובת צבא של אזרחים חייב להסביר את הכישלון של מחברו.
ושנית, פרט שכמעט לא מוזכר: החיל שמקיאוולי הקים לא היה מורכב מאזרחי פירנצה עצמה. הוא גויס מתושבי השטחים הכפריים שבשליטת העיר. כלומר אפילו מקרה המבחן הקלאסי של "העיר מגנה על עצמה" לא היה מקרה שבו כולם שירתו, אלא הסדר שבו העיר העשירה גייסה את מי שגרים סביבה. מי שרוצה להשתמש בדגם הזה כדאי שיכיר את הפרט הזה.
ובספר עצמו הטיעון מורכב יותר ממה שהסיסמה מרמזת. מקיאוולי אינו אומר שכל אדם צריך לשאת נשק. הוא כותב במפורש שגיוס פירושו לקחת את הטובים שבארץ, כלומר ברירה ולא גירוף. והוא מקדיש את רוב הספר לא לשאלה מי יתגייס אלא לשאלה מה עושים איתו אחר כך: איך מאמנים אותו, כמה אמות מפרידות בין שורה לשורה, איך הופכים טור צעידה למערך קרב בלי שהוא יתפרק.
מה זה מחדש לנו
שלושה דברים, ואף אחד מהם אינו עמדה בוויכוח שלנו.
שהשאלה אינה רק שאלה של צדק. הדיון אצלנו נסוב בעיקר על מי נושא בעול, וזאת שאלה חשובה. מקיאוולי שואל שאלה אחרת לגמרי, שאלה של יכולת: האם הכוח הזה יעמוד כשיצטרכו אותו. אפשר להגיע לשתי תשובות הפוכות לשתי השאלות האלה, וכדאי לדעת על איזו מהן מתווכחים בכל רגע.
שטיעון התמריצים חל גם היום, ובמקום שבו פחות מסתכלים. ההעברה של חלקים מן הלחימה, מן האבטחה ומן הלוגיסטיקה לחברות פרטיות מחזירה בדיוק את המבנה שמקיאוולי תיאר: ספק שהרווח שלו תלוי בהמשך הפעילות. זה אינו טיעון נגד הפרטה ואינו טיעון בעדה, זאת שאלה שצריך לשאול על החוזה.
ושהשאלה מוכרעת מראש. מקיאוולי התעקש שאלה אינן שאלות טכניות אלא שאלות על אופייה של החברה, ושהתשובה להן נקבעת הרבה לפני היום שבו יורים. זה הדבר שהכי קל להסכים עליו ושהכי קשה לעשות איתו משהו.
הספר הוא דיאלוג בשבעה ספרים, והוא נקרא כשיחה ולא כחיבור: חבורת צעירים יושבת בצל בגן בפירנצה ביום קיץ חם, סביב קונדוטיירה ותיק ששב מלומברדיה, ושואלת אותו איך בונים צבא. הוא תורגם לעברית בפעם הראשונה ב-1964, בהוצאת מערכות של צה"ל, ואותה מהדורה אזלה מזמן. התרגום החדש, 133 עמודים, יצא ב-2026 ועומד כאן, עם טעימה חופשית להורדה.
בנושא קרוב כתבתי כאן על בניית אומה במאה ה-21, ולמי שרוצה את המונח עצמו, יש ערך על מיליציה ועל שלוש המשמעויות השונות שלו.








